Daf 54b
שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהוּנָּה לְכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת
Rachi (non traduit)
שתי מתנות שהן ארבע. דבאשם נמי בעינן זריקת סביב דכתיב במקום אשר ישחטו וגו' (ויקרא ז':
ב'):
ונאכלין לפנים מן הקלעים. דכתיב באשם בויקח קרח לכל אשמם וגו' בקדש הקדשים תאכלנו וגו'. וזבחי שלמי צבור בגמרא מפרש מנא ליה:

מַתְנִי' זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת אֲשַׁם גְּזֵילוֹת אֲשַׁם מְעִילוֹת אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה אֲשַׁם נָזִיר אֲשַׁם מְצוֹרָע אָשָׁם תָּלוּי
Rachi (non traduit)
מתני' זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת:
אשם גזילות. האמור בשבועת הפקדון (ויקרא ה):
אשם מעילות. הנהנה מן הקדש:
אשם שפחה חרופה. הבא על שפחה כנענית המיועדת לעבד עברי:
אשם נזיר. שנטמא במת דכתיב ביה והזיר לה' את ימי נזרו וגו' (במדבר ו':
י''ב):
אשם תלוי. ספק שגג בכרת ספק לא חטא והוא כתוב בויקרא גבי אשם מעילות אשם ודאי ל''ג שכל אלו שהוזכרו אשמות ודאין הן חוץ מאשם תלוי:
הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵה יַעַר בְּאֶפְרָתָה זֶה יְהוֹשֻׁעַ דְּקָאָתֵי מֵאֶפְרַיִם מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵה יַעַר זֶה בִּנְיָמִין דִּכְתִיב בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף
וְעַל דָּבָר זֶה נִתְקַנֵּא דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי בְּדָוִד כְּדִכְתִיב כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וּכְתִיב זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' וְגוֹ' אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי וְגוֹ' אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה' וְגוֹ'
Rachi (non traduit)
את כל ענותו. אשר עינה את עצמו לעסוק ולדעת ונשבע ונדר אם אבא באהל וגו':
וְאִיבָּעֵית אֵימָא גְּמִירִי דְּסַנְהֶדְרִין בְּחֶלְקוֹ דִּיהוּדָה וּשְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ דְּבִנְיָמִין וְאִי מְדַלִּינַן לֵיהּ מִתְפְּלֵיג טוּבָא מוּטָב דְּנִיתַתֵּי בֵּיהּ פּוּרְתָּא כְּדִכְתִיב וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן
Rachi (non traduit)
ואיכא דאמרי. האי דלא בנאה בעין עיטם משום דרחיק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית ואפשר לסמוך לשכת הגזית לעזרה ואנן בעינן סנהדרין בעזרה דכתיב וקמת ועלית וגו' וצריכה להיות בחלקו של יהודה כדמפרש ואזיל גמירי סנהדרין בחלקו של יהודה כדכתיב (בראשית מט) ומחוקק מבין רגליו:
סְבוּר לְמִבְנְיֵיהּ בְּעֵין עֵיטָם דְּמִדְּלֵי אָמְרִי נִיתַתֵּי בֵּיהּ קַלִּיל כְּדִכְתִיב וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן
Rachi (non traduit)
סבור למיבנייה בעין עיטם. נראה בעיני שהוא מעין מי נפתוח האמור שם אחר עליית ההר אשר על פני גיא בן הינום אשר לא נכתב ירידה בינתיים:
ניתתי ביה קליל. נעשה אותו נמוך מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו:
דְּגָיֵיז לֵיהּ אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת כְּתִיב
Rachi (non traduit)
ופרכינן והא אבנים שלמות כתיב. שיהא חלק ולא פגימות פגימות ואי אפשר לסתירה להיות חלקה:
דגייז ליה. אחר שיבש סתר הבנין מעל חלקו של יהודה:
Tossefoth (non traduit)
דגייז ליה. תימה מעיקרא ליעבד מלבן בענין זה:
אבנים שלמות כו'. תימה דהוה ליה לאקשויי לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא ויש לומר שהש''ס קיצר כאן ורוצה לומר כמו שמדקדק הש''ס במסכת ע''ז פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נב:) גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון ליתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא לינסרינהו לא תניף עליהם ברזל כתיב ואם תאמר וליעביד על ידי שמיר דבבית שני הוה שמיר כדמוכח בסוטה פרק עגלה ערופה (סוטה דף מח.) דקתני משמתו נביאים הראשונים בטל אורים ותומים [והיינו בית ראשון] משחרב בית המקדש בטל השמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון ליערבינהו וליתנינהו דמשמתו נביאים הראשונים היינו חורבן הבית כדתניא בגמרא משחרב בית המקדש בטלו אורים ותומים והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיתא ביומא (דף כא:) ובטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר רבן שמעון בן גמליאל התם משחרב בית המקדש ניטל טעם פירות ומסתמא בבית שני שחרב בימיו איירי תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירותיהם מתברכים בימי שמעון בן שטח שנעשו חיטין ככליות של שור הגדול (תענית דף כג.) ועוד יש להביא ראיה דהוה שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן נתינה שמו דפרק קמא דקדושין (דף לא.) ובפרק שני דמסכת ע''ז (דף כג:) שבקשו ממנו חכמי ישראל אבנים לאפוד ואבני אפוד בעו שמיר כדמוכח פרק עגלה ערופה (סוטה דף מח:) מדכתיב במלואותם ואפי' רבי יהודה דפליג עליה ואמר שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש מודה דאבני אפוד נמי בעו שמיר כדמוכח פרק מי שאחזו (גיטין דף סח.) גבי בנין בית המקדש שעשה שלמה דקאמר היכי נעביד איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד וההיא על כרחין רבי יהודה היא דלר' נחמיה לא הוה בעי שמיר למקדש ועובדא דבן נתינה בבית שני דקאמר הדר לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו ושבע פרות היו הראשונה עשה משה שניה עשה עזרא כדתנן במסכת פרה (פ''ג מ''ה) וכמו כן קשה בפרק רבי ישמעאל במסכת ע''ז (דף נב:) אמאי גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצום אנשי יון כיון דאפשר על ידי שמיר ויש לומר דשמיר אין עושה אותן שלמות שלא תחגור בה הצפורן ופרק קמא דחולין (דף יח.) אמרינן וכמה כדי פגימת המזבח כדי שתחגור בה צפורן ומיהו קשה בית המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה וקאמר רבי יהודה דהוה שמיר לבית המקדש:
דְּמַחֵית מִידֵּי מִתּוּתֵיהּ וְשָׁקֵיל לֵיהּ דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא אֲבָנִים שֶׁל קְרָנוֹת חֲלוּלוֹת הָיוּ דִּכְתִיב וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיֹּת מִזְבֵּחַ הָכָא נָמֵי אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אָמַר רַחֲמָנָא אֶלָּא דְּמַחֵית מִידֵּי מִתּוּתֵיהּ וְשָׁקֵיל לֵיהּ הָכָא נָמֵי דְּמַחֵית מִידֵּי מִתּוּתֵיהּ וְשָׁקֵיל לֵיהּ
Rachi (non traduit)
דמחית מידי מתותיה. כלומר במקומו על (כנגד) חלקו של יהודה הניח עץ ארוך ועוביו כעובי המלבן וחלק [והניח] בתוך המלבן ולא יכול להדביק עם חלוקי האבנים ע''י שפיכת המיחוי של סיד וקוניא ולכשיבש קצת נטלו ונשאר מקומו חלק:
דמחית מידי מתותיה. מקלות וקסמין [דקים] נתן בין חלוקי האבנים וכשיבש הוציאם ונשארו מקומות בנקבים חלוקים ולא הוצרך לפגום בפגימות לנקבים:
כמזרק כזיות מזבח. אלמא בית קיבול יש כמזרקים:
קרנות של מזבח חלולות היו. נקבים נקבים עמוקים בארבעתן שיפול דם החטאת ויבלע לתוכו:
Tossefoth (non traduit)
ומלאו כמזרק כזוית מזבח. הוה מצי לאתויי מתני' דמסכת מדות (פ''ג מ''ב) ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין שהדמים היו נתונים על יסוד דרומית יורדין בהן ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון אלא ניחא ליה לאיתויי דרב כהנא משום קרא ובקונטרס פירש שהנקבים היו בד' קרנות שיפול דם חטאת לתוכן ויבלע ותימה לפירושו שלא היו המתנות למעלה אלא כנגד חודה מבחוץ:
דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב וַיֵּלֶךְ דָּוִד וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנוֹיוֹת בָּרָמָה וְכִי מָה עִנְיַן נוֹיוֹת אֵצֶל רָמָה אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בָּרָמָה וְעוֹסְקִין בְּנוֹיוֹ שֶׁל עוֹלָם
Rachi (non traduit)
נויו של עולם. למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה:
שהן יושבים ברמה. בעירו של שמואל:
אָמְרִי כְּתִיב וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל אֲרָצוֹת לָא הֲווֹ יָדְעִי דּוּכְתֵּיהּ הֵיכָא
Rachi (non traduit)
דוכתיה. מקומו היכן מקום הגבוה בא''י בגבול מי הוא:
וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. לא מיבעיא לן הכא ולאו מהכא נפקא לן אלא מקרא אחרינא דכתיב (ירמיהו טז כג) לא יאמר עוד חי וגו' כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל המקומות אשר הדחתים שם וגו':
ועלית. בכל שעריך קרי עלייה ומשם לבית המקדש מלמד שבית המקדש היה גבוה מכל ארץ ישראל:
אַיְיתוֹ סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּכוּלְּהוּ כְּתִיב וְיָרַד (וְעָלָה) הַגְּבוּל וְתָאַר הַגְּבוּל בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין וְעָלָה כְּתִיב וְיָרַד לָא כְּתִיב אָמְרִי שְׁמַע מִינַּהּ הָכָא הוּא מְקוֹמוֹ
Rachi (non traduit)
אייתו ספר יהושע. לבדוק בגבולי השבטים ולא פירשו שם באחד מכל השבטים פיאות גבוליהם לארבע רוחותיהם חוץ משבט יהודה ובנימין שנתפרשו שם כל הגבולים מסובבין ברוחותיה ומקצועותיה גבול יהודה לדרומה של ארץ ישראל וארץ אדום גבולו לדרום על פני כולו ואורך גבול יהודה מן המזרח למערב על פני אורך כל גבולה של א''י ים המלח למזרח וים הגדול למערב והן מן גבולי ארץ ישראל בפרשת אלה מסעי וגבול צפוני של ארץ יהודה לא היה מכוון לארכו אלא התחיל למזרח מן הירדן ועולה למערב ומרחיב מאמצעו ופונה באלכסון לצפון ועולה מדביר ומרחיב לצד צפון אל הכתף היבוסי היא ירושלים ומשהתחיל מן המזרח מונה והולך עד ירושלים:
כתיב ועלה הגבול ולא כתיב וירד. ועוד כתיב בעלייה אחת מירושלים עד ראש ההר על פני גיא בן הינום ומשם עד הים שהוא לרוח מערב כתיב ותאר הגבול וירד הגבול:
ולא כתיב ועלה. ונחלת בנימין בצפונה של נחלת יהודה וגבול נגב לבנימין הוא גבול צפונה ליהודה אלא שאין אורך נחלת בנימין מן המזרח ועד הים אלא עד ירושלים ועד ההר אשר על גיא בן הינום ועד קרית יערים:
כתיב ועלה ותאר ולא כתיב וירד. ותאר אינה לא עליה ולא ירידה למדנו שראש ההר אשר על גיא בן הינום הוא גבוה מן הכל ולמעלה מירושלים דמירושלים ולשם כתיב ועלה:
that he [subsequently] cut it away, (1) [surely] ‘unhewn [whole] stones’ are prescribed! (2) — They placed a plank there, and then removed it. (3) For if you will not say thus, when R. Kahana said: The horns (4) were hollow, for it is written, And they shall be filled like the basins, like the horns of the altar, (5) here too [you may object that] the Divine Law prescribed ‘whole stones’? (6) But [you must answer] that something was [first] placed there (7) and then removed; so here too, planks were [first] placed there and then removed. Raba lectured: What is meant by the verse, [And he asked and said: ‘Where are Samuel and David?’] And one said: ‘Behold, they are at Naioth in Ramah’: (8) What connection then has Naioth with Ramah? It means, however, that they sat at Ramah and were engaged with the glory [beauty] of the world. (9) Said they, It is written, Then shalt thou arise, and ascend unto the place [which the Lord thy God shall choose]: (10) this teaches that the Temple was higher than the whole of Eretz Israel, (11) while Eretz Israel is higher than all other countries. They did not know where that place was. Thereupon they brought the Book of Joshua. (12) In the case of all [tribal territories] it is written, ‘And the border went down’ ‘and the border went up’ ‘and the border passed along’, (13) whereas in reference to the tribe of Benjamin ‘and it went up’ is written, but not ‘and it went down’. (14) Said they: This proves that this is its site. They intended building it at the well of Etam, which is raised, but [then] they said: Let us build it slightly lower, (15) as it is written, And He dwelleth between his shoulders. (16) Alternatively, (17) there was a tradition that the Sanhedrin (18) should have its locale in Judah's portion, while the Divine Presence (19) was to be in Benjamin's portion. If then we build it in the highest spot, (20) [said they,] there will be a considerable distance between them. Better then that we build it slightly lower, as it is written: ‘And He dwelleth between his shoulders’. And for this Doeg the Edomite envied David, (21) as it is written, Because envy on account of Thy house hath eaten me up. (22) And it is written, Lord, remember unto David all his affliction; how he swore unto the Lord, and vowed unto the Mighty One of Jacob: ‘Surely I will not come into the tent of my house, nor go up into the bed that is spread for me; I will not give sleep to mine eyes, nor slumber to mine eyelids; until I find out a place for the Lord, a dwelling-place for the Mighty One of Jacob. Lo, we heard of it as being in Ephrath; we found it in the field of the forest.’ (23) ‘In Ephrath’ means in the Book of Joshua, (24) who [Joshua] was descended from Ephraim. ‘In the field of the forest’ alludes to [the territory of] Benjamin, as it is written, Benjamin is a wolf that raveneth. (25) MISHNAH. THE PEACE-OFFERINGS OF THE CONGREGATION (26) AND THE GUILTOFFERINGS (THESE ARE THE GUILTOFFERINGS: THE GUILT-OFFERING FOR ROBBERY; (27) FOR TRESPASS; (28) FOR A BETROTHED BONDMAID; (29) A NAZIRITE'S GUILT-OFFERING; (30) A LEPER'S GUILTOFFERING; (31) AND THE GUILT-OFFERING OF SUSPENSE) (32) ARE SLAUGHTERED IN THE NORTH, AND THEIR BLOOD IS RECEIVED IN A SERVICE VESSEL IN THE NORTH, AND THEIR BLOOD REQUIRES TWO SPRINKLINGS, WHICH CONSTITUTE FOUR. AND THEY ARE EATEN WITHIN THE HANGINGS, (33) BY MALE PRIESTS, PREPARED IN ANY MANNER, A DAY AND A NIGHT, UNTIL MIDNIGHT.

(1). After the base was built, a cubit was cut away on the south side.
(2). Deut. XXVII, 6. Cutting away from the base would inevitably cut into the stones, so that they would not be whole.
(3). In the first mould planks were placed on the south and the east sides, a cubit from the edge, so that when the stones, etc. were poured in, these strips would be left empty; subsequently they were removed.
(4). So emended by Sh. M.
(5). Zech. IX, 15. — That implies that the horns were hollowed out to form a receptacle.
(6). Whereas if the horns were hollowed or perforated after they were made, the stones would have to be cut into.
(7). Thin laths formed the hollow or channels before the stones, etc. were poured into it, and these were not filled in.
(8). I Sam. XIX, 22.
(9). Connecting Naioth with Na'eh, beautiful, glorious. The reference is to the Temple-they sought to determine its exact site.
(10). Deut. XVII, 8.
(11). Since one had to ‘ascend’ to it from wherever he might be.
(12). To study the topography of Eretz Israel.
(13). Cf. Josh. XV-XVIII.
(14). The border of other tribes ran in a southerly direction from the well of Etam, and the north as far as the well of Etam constituted Benjamin's boundary. Now, the boundaries of other tribes as they proceeded south from the well of Etam are described as going down, whereas the boundary of Benjamin as it proceeded to the well of Etam is described as going up. Hence the well of Etam must have been the highest spot of all. Rashi identifies the well of Etam with ‘the waters of Nephtoah’ (ibid. XVIII, 15.) V. also J.E. art. ‘Etam’.
(15). Sc. in Jerusalem.
(16). Deut. XXXIII, 12. ‘Shoulders’ but not ‘head’ implies that it should not be at the very highest point.
(17). An alternative reason why they did not build it at the well of Etam.
(18). The Supreme Court of seventy-one; v. Sanh. 2a. Its seat was in a special chamber (‘Chamber of Hewn Stone’) in the Temple court.
(19). The Temple.
(20). Lit., ‘if we raise it’.
(21). I.e., because David had thus decided the site of the Temple.
(22). Ps. LXIX, 10. E.V., ‘zeal for Thy house, etc.’
(23). Ps. CXXXII, 2-6.
(24). Emended text (Aruk).
(25). Gen. XLIX, 27. Being a ‘wolf’, he would naturally be found in the forest
(26). The lambs offered on Pentecost, Lev. XXIII, 19.
(27). V. Lev. V, 20-25.
(28). V. p. 176, n. 10.; ibid 15f.
(29). V. ibid. XIX, 20 seq.
(30). A Nazirite who became defiled through a corpse, v. Num. VI, (9) seq.
(31). At his purification, v. Lev. XIV, 12.
(32). V. p. 240, n. 8.
(33). V. supra 53a p. 266, n. 6.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source